מחלת הקוליטיס הכיבית: מדריך מקיף

 מבוא: מהי קוליטיס כיבית?

קוליטיס כיבית היא מחלה דלקתית כרונית של המעי הגס (Colon) והחלחולת (Rectum), השייכת לקבוצת מחלות המעי הדלקתיות (Inflammatory Bowel Disease – IBD), יחד עם מחלת קרוהן. המחלה מאופיינת בדלקת מתמשכת של הרירית הפנימית של המעי הגס, המובילה להיווצרות כיבים (פצעים שטחיים) שעלולים לדמם ולהפריש מוגלה. בניגוד למחלת קרוהן, שיכולה לפגוע בכל חלק של מערכת העיכול, קוליטיס כיבית מוגבלת למעי הגס ומתחילה תמיד מפי הטבעת, כאשר היקף המעורבות משתנה מחולה לחולה.

שכיחות המחלה נעה בין 2 ל-14 מקרים לכל 100,000 אנשים, והיא נפוצה יותר במדינות מפותחות ובאזורים מתועשים. היא פוגעת בשוויון בין גברים לנשים, ומתפרצת בשתי קבוצות גיל עיקריות: בין 15 ל-30, ובין 60 ל-80. למרות שהגורם המדויק למחלה אינו ידוע, היא נחשבת למחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת את רקמות המעי, ככל הנראה בתגובה לגורמים סביבתיים, גנטיים או זיהומיים.

המחלה מתאפיינת במהלך של התלקחויות (Flare-ups) והפוגות (Remission), כאשר התסמינים משתנים בעוצמתם מאדם לאדם. מטרת הטיפול היא להפחית את הדלקת, לשלוט בהתקפים, ולשמור על הפוגה לאורך זמן. במקרים מסוימים, כאשר הטיפול התרופתי נכשל או מתפתחים סיבוכים, ניתוח להסרת המעי הגס עשוי להביא לריפוי מלא.

תסמינים של קוליטיס כיבית

תסמיני הקוליטיס הכיבית משתנים בהתאם למיקום הדלקת ולחומרתה. להלן התסמינים העיקריים:

שלשול כרוני:

• התסמין המרכזי של המחלה. השלשול עשוי להיות קל או חמור עד כדי התייבשות, ולעיתים מלווה בדחיפות עזה לרוץ לשירותים (Tenesmus).

 

• אצל חלק מהחולים, השלשול כולל דם או מוגלה, מה שמעיד על פגיעה ברירית המעי.

כאבי בטן:

• כאבים עוויתיים (Cramping) או תחושת אי נוחות בבטן, בעיקר בצד שמאל התחתון, שם נמצא רוב המעי הגס.

צואה דמית:

• דם בצואה הוא סימן אופייני, הנובע מהכיבים ברירית המעי. לעיתים נראה דם טרי או קרישי דם.

עייפות:

• תחושת תשישות מתמשכת, לעיתים כתוצאה מאנמיה (חוסר בדם) הנגרמת מאיבוד דם כרוני או מחוסרים תזונתיים.

ירידה במשקל:

נובעת מתיאבון מופחת, שלשולים תכופים או ספיגה לקויה של חומרים מזינים.

חום:
מופיע לעיתים במהלך התלקחויות חמורות, כתגובה לדלקת.

תסמינים מחוץ למעי:

• דלקות מפרקים (Arthritis), פריחות עוריות כמו פיודרמה גנגרנוסום (Pyoderma Gangrenosum) או אריתמה נודוסום (Erythema Nodosum), דלקות בעיניים (Uveitis), ובעיות בכבד כגון כבד שומני או Primary Sclerosing Cholangitis (PSC).

 

כאשר המחלה מוגבלת לחלחולת (פרוקטיטיס), התסמינים עשויים להיות קלים יותר, כמו דימום מפי הטבעת בלבד. לעומת זאת, במקרים שבהם כל המעי הגס מעורב (Pancolitis), התסמינים עלולים להיות חמורים ומסכני חיים, כגון שלשול דמי תכוף וחולשה קיצונית.

גורמי סיכון וסיבות אפשריות

הסיבה המדויקת לקוליטיס כיבית אינה ידועה, אך חוקרים משערים שהיא נובעת משילוב של גורמים גנטיים, סביבתיים וחיסוניים:

גנטיקה:

• כ-10%-20% מהחולים מדווחים על קרוב משפחה מדרגה ראשונה (הורה, אח) הסובל ממחלת מעי דלקתית, מה שמצביע על מרכיב תורשתי.

תגובה חיסונית לא תקינה:

• המחלה נחשבת אוטואימונית, שבה מערכת החיסון תוקפת את רירית המעי, אולי בתגובה לחיידקים תקינים או לזיהום חיצוני.

גורמים סביבתיים:

• המחלה שכיחה יותר במדינות מערביות ובאזורים עירוניים, מה שמעלה השערה כי תזונה מערבית עשירה בשומן ודלה בסיבים, או חשיפה לזיהום, עשויים לתרום להתפתחותה.

• מעניין לציין שעישון סיגריות נמצא כמפחית את הסיכון לחלות בקוליטיס כיבית (בניגוד לקרוהן, שבה עישון מגביר את הסיכון).

גיל ומין:

• המחלה נוטה להתפרץ בגיל צעיר (15-30) או בגיל מבוגר יותר (60-80), ללא הבדל משמעותי בין המינים.

אבחון המחלה

אבחון קוליטיס כיבית דורש שילוב של בדיקות קליניות, מעבדתיות והדמיה, תוך שלילת מצבים אחרים כמו זיהומים או מחלת קרוהן. השלבים כוללים:

בדיקה גופנית והיסטוריה רפואית:

• הרופא (גסטרואנטרולוג) ישאל על תסמינים, תדירות היציאות, נוכחות דם בצואה והיסטוריה משפחתית.

בדיקות דם:

• בדיקות לבדיקת אנמיה, סמני דלקת (כגון CRP או ESR), ותפקודי כבד.

בדיקות צואה:

• לשלילת זיהומים (כגון Clostridium difficile) ולזיהוי דם סמוי.

קולונוסקופיה:

• הבדיקה המרכזית לאבחון. אנדוסקופ מוחדר דרך פי הטבעת לבחינת רירית המעי. במהלך הבדיקה נלקחות ביופסיות לאישור הדלקת.

בדיקות הדמיה:

• CT או MRI משמשים להערכת סיבוכים כמו חסימ�ות או מורסות, אם יש חשד לכך.

האבחון מבדיל בין קוליטיס כיבית לקרוהן על ידי מאפיינים כמו רציפות הדלקת (בקוליטיס) לעומת דלקת מקוטעת (בקרוהן).

טיפולים בקוליטיס כיבית

הטיפול בקוליטיס כיבית מותאם אישית ותלוי בחומרת המחלה, מיקומה והתגובה של החולה. המטרה היא להפחית דלקת, לשלוט בתסמינים ולמנוע סיבוכים.

1. טיפול תרופתי

• • תרופות כמו מסלזין (Mesalazine) או סולפסלזין (Sulfasalazine) משמשות לטיפול במחלה קלה עד בינונית ולשמירה על הפוגה.אמינוסליצילטים (5-ASA):

• • כגון פרדניזון (Prednisone) או בודסוניד (Budesonide), לטיפול בהתלקחויות חמורות. השימוש מוגבל לזמן קצר עקב תופעות לוואי (אוסטאופורוזיס, עלייה במשקל).קורטיקוסטרואידים:

• תרופות מדכאות חיסון:
  אזתיופרין (Azathioprine) או מרקפטופורין (Mercaptopurine) משמשות לשמירה על הפוגה בחולים שאינם מגיבים ל-5-ASA.

• טיפולים ביולוגיים:
  • תרופות כמו אינפליקסימאב (Infliximab), אדלימומאב (Adalimumab) או ודוליזומאב (Vedolizumab) פועלות על חלבונים ספציפיים במערכת החיסון. מיועדות למחלה בינונית עד קשה.

• מולקולות קטנות:
  • טופסיטיניב (Tofacitinib) היא תרופה חדשה יחסית הפועלת על מסלולים דלקתיים, אך מלווה בסיכונים כמו זיהומים או קרישי דם.

2. טיפול ניתוחי

• • אילאוסטומיה: פתח בבטן לפינוי צואה לשקית חיצונית.כאשר הטיפול התרופתי נכשל או מתפתחים סיבוכים (כגון פרפורציה או סרטן המעי), מבוצע ניתוח להסרת המעי הגס (קולקטומיה). לאחר הניתוח, ניתן ליצור:
  • פאוץ’ J: חיבור המעי הדק לפי הטבעת לאחסון צואה, המאפשר יציאות טבעיות יותר.

• ניתוח מרפא את הקוליטיס, אך עשוי להשפיע על איכות החיים (יציאות תכופות, סטומה).

3. טיפולים משלימים

• תזונה: אין דיאטה ספציפית, אך מומלץ להימנע ממזונות מגרים (שומניים, חריפים, כרוב) בזמן התלקחויות.

• תוספי תזונה: ברזל, ויטמין D וסידן לטיפול בחוסרים.

• קנאביס רפואי: עשוי להקל על כאבים ותיאבון, אך אין עדויות חד-משמעיות להפחתת דלקת.

• תמיכה נפשית: טיפול התנהגותי או שיחות עשויים לסייע בהתמודדות עם הלחץ הנפשי של המחלה.

סיבוכים אפשריים

ללא טיפול מתאים, קוליטיס כיבית עלולה להוביל לסיבוכים:

• מגה-קולון טוקסי: התרחבות מסכנת חיים של המעי.

• דימום חמור: עקב כיבים נרחבים.

• סרטן המעי הגס: הסיכון עולה לאחר 8-10 שנים של מחלה, במיוחד בפאנקוליטיס.

• מחלות נלוות: כגון PSC (דלקת כרונית של דרכי המרה) או אוסטאופורוזיס משימוש בסטרואידים.

מה מומלץ לחולים?

1. מעקב רפואי קבוע: ביקורים אצל גסטרואנטרולוג, בדיקות דם וקולונוסקופיה שנתית לסיכון סרטן.
2. אורח חיים בריא: שינה מספקת, פעילות גופנית מתונה והימנעות ממתח.
3. תמיכה חברתית: הצטרפות לקבוצות תמיכה לחולי IBD.
4. תזונה מאוזנת: התייעצות עם דיאטנית להתאמת תפריט אישי.

סיכום

קוליטיס כיבית היא מחלה מאתגרת, אך עם טיפול נכון ומעקב רפואי, ניתן לשלוט בה ולשפר את איכות החיים. חולים מתמודדים עם תסמינים מגוונים, אך התקדמות הרפואה – בייחוד בטיפולים ביולוגיים וניתוחים – מציעה תקווה. מודעות מוקדמת, אבחון מדויק והקפדה על המלצות רפואיות הם המפתח לחיים מלאים לצד המחלה.